התיאוריה של הוראת השפה הסינית (חלק 6)

ברצוני להבחין בין שני סוגים של תרגול דיבור. על הראשון כבר דיברנו לעיל וכאן נרחיב מעט.

הסוג הראשון הוא תרגול דיבור ספציפי שמטרתו לאפשר ללומד לרכוש מבנים דקדוקיים. לימוד נכון הוא לימוד בו המורה בונה 'אקווריום' או 'מעבדה' בהם מדברים רק במבנה הלשוני הזה, הרבה זמן ועם הרבה חזרות. כך הלומד יכול להפנים את המבנה ולהיות מסוגל להשתמש בו בדיבור. סוג זה של תרגול הוא הכרחי לצורך לימוד יעיל ונכון ולא ניתן ללמוד באופן יעיל אחרת. החיסרון הבולט של התרגול הספציפי הוא שהמציאות הפוכה: במציאות לא מדברים במשך שעתיים על מסעדה בזמן הווה! לכן חייבים גם לתרגל דיבור כללי.

הסוג השני הוא תרגול דיבור כללי. מטרתו להקנות ללומד כלים לתקשורת בשפה גם במקרים שאין ברשותו את כל הידע. במילים אחרות, כלים 'לשבור שיניים' ולהצליח להבין ולומר משפטים שלא את כולם הלומד יודע לומר נכון. יכולת זו איננה רק טכנית אלא היא מהותית ליכולת של הלומד להצליח לתקשר מחוץ לכיתה/שיעור. זו היא הסיבה המרכזית לעובדה שאנשים רבים שלמדו סינית בקורס שלא הציע להם גם תרגול דיבור כללי, אינם מסוגלים לתקשר כלל כאשר הם מנסים לשוחח עם דובר סינית.

המכון לידידות סין מציע ללומדים תרגול משני סוגים:

הסוג הראשון הוא תרגול דיבור ספציפי המתבצע במפגשים של הקורסים. מטרתו לאפשר ללומד לרכוש מבני שפה (למשל, משפטי תנאי). השיעורים עוסקים במשך שלוש שעות במבנה לשוני מסויים, כך הלומד מפנים את המבנה ורוכש יכולת להשתמש בו בדיבור. סוג זה של תרגול הוא הכרחי לצורך לימוד יעיל ונכון ולא ניתן ללמוד באופן יעיל אחרת.

הסוג השני הוא תרגול דיבור כללי המתבצע במפגשי הדיבוסינית. מטרתו להקנות ללומד כלים לתקשורת בשפה גם במקרים שאין ברשותו את כל הידע. במילים אחרות, כלים 'לשבור שיניים' ולהצליח להבין ולומר משפטים שלא את כולם הלומד יודע לומר נכון.