התיאוריה של הוראת השפה הסינית (חלק 1)

היסטוריה

שיטות הלימוד של שפות זרות עברו תמורות ושינויים רבים במאה האחרונה. הגישה המסורתית (שנות ה-60 של המאה הקודמת) התבססה על שינון משעמם ומייגע של כללי דקדוק, הלומד הצליח רק לדקלם טקסטים והתקשה בדיבור. שיטה זו דגלה בחזרה על משפטים קבועים שהמורה הציג, תוך אמונה שמלימוד הדקדוק ומדקלום אוטומטי של טקסים יצליח הלומד לדבר סינית.

הגישה המודרנית (שנות ה-80 של המאה הקודמת) באה להפוך את הגישה המסורתית. היא התבססה על התיאוריה החומסקיאנית (של החוקר נועם חומסקי) שביסודה עומדת התפיסה שתינוק נולד עם ידע לשוני על מכלול השפות האנושיות. ידע זה נקרא דקדוק אוניברסלי (Universal Grammar) ובעזרת 'כלי' פנימי אותו כינה חומסקי 'מכשיר לרכישת שפה' (LAD - Language Acquisition Device) התינוק רוכש את שפת האם שלו. באופן דומה השליכו חוקרים אחרים את תהליך הרכישה של שפת האם על תהליך הלימוד או הרכישה של השפה הזרה.

ניתן אם כן להבין מדוע הגישה המודרנית דגלה בלימוד מונחה דיבור. לדבר ולדבר ומכאן תבוא היכולת לדבר סינית. אין צורך בדקדוק, כי יש ללומד כלי פנימי לרכישת שפה וצריך להפעיל אותו על ידי שיחה ודיבור, בדיוק כמו שעם תינוק אנו מדברים ולא מלמדים אותו דקדוק.

חסרונותיה של הגישה המודרנית הורגשו מייד. הלומד הצליח לומר משפטים מסוימים לאחר תרגול מקיף, אולם התקשה להבין את ההגיון שבבסיס השפה, לא הצליח לשפר את שגיאותיו, ולמעשה, יכולתו להתקדם בשפה נפגעה ויכולתו לזכור את מה שכבר למד נפגעה. מכיוון שכל הידע היה מבוסס על דיבור, לאחר תקופה קצרה ללא שימוש בשפה הידע בשפה נפגע באופן מהותי.

במרוצת השנים נעשו ניסיונות לשפר ולפתח גישה זו. בעשור האחרון התפתחה בעולם גישה מתקדמת ויעילה יותר, המשלבת את היתרונות של הגישות הקודמות. המכון לידידות סין מלמד לפי גישה תיאורטית זו - ואני אדגים את הדרך בה המכון מממש בפרקטיקה את התיאוריה העכשווית.


הגישה התיאורטית של תחילת המאה ה-21 מבוססת על העקרון המרכזי הבא:

הוראת השפה הסינית חייבת להיות:

1.ממוקדת מטרה.
2.מגוונת.
ממוקדת מטרה: כלומר מתרכזת במטרות הלימוד כפי שהלומד הציג אותן.
מגוונת: נוגעת ופועלת על מגוון כלים ללימוד שפה.

את העקרון המרכזי אני אפרט על ידי שמונה עקרונות משנה, ואדגים כיצד הם מבוצעים, הלכה למעשה, בעת לימוד סינית במכון לידידות סין.